אנחנו חייבים לבטא את שמו של אלוהים, יַהְוֶה

שם עצם פרטי של אלוהים הוא בעל העיצורים י ה ו ה, והניקוד הנכון שלו נרשם על ידי שני סופרים נוצריים ישנים, אשר תיעתקו השם הקדוש ליוונית כמו "IAOUE" או "IABE", וביוונית "OU" הוא בעל הקול של "U" ו "B" הוא בעל הקול של "V".

האות העיברית "ו" בתחילה היתה בעלת הקול של "U" , אבל כיום היא מבוטאת עם הקול של "V".

האות "ה" בסוף המילה היא אילמת, חוץ מכאשר היא מסומנת עם נקודה (מפיק), לסמן שהיא חייבת להיות מבוטאת.

לכן, ההיגוי האמיתי של שם עצם פרטי של אלוהים הוא "יַהְוֶה".

 

לדעת יותר על הנושא הזה ראה העמוד הזה:

 

http://www.caraita.teo.br/mah_shemo_shel_elohim.htm

שמו של אלוהים חייב להיות מבוטא, כי בתהילים ק"ה:א' כתוב: "הוֹדוּ לְיַהְוֶה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ".

 

בשמות כ"ג:י"ג כתוב:

 

(יג) וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ | וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ:

לכן, אנחנו רואים שאלוהים ציווה אותנו לא לבטא את השמות של האלים האחרים, שהם האלים הכוזבים, השדים.

זה מראה שאלוהים יסד שלא לבטא את שמו של אל כלשהו מציין שאנחנו דוחים ומתעבים אותו.

לכן, כאשר היהודים היו בעלי הרעיון העצוב של להפסיק לבטא את שמו של יַהְוֶה, האל הבורא המבורך, הם עשו דבר מוטעה מאוד.

בירמיהו כ"ג:כ"ו-כ"ז כתוב:

(כו) עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר | וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם:

 

(כז) הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ | כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל:

 

ובתהילים מ"ד:כ"א-כ"ב כתוב:

 

(כא) אִם שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ | וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר:

 

(כב) הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת | כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב:

לכן, אנחנו רואים שאנחנו חייבים לא לשכוח את שמו של יַהְוֶה.

אף על פי כן, המנהג הזה של לא לבטא את שמו של יַהְוֶה גרם שהאופן של לנקד את השם הקדוש של אלוהים כמעט נשכח לעד, כי כמו בעברית רק העיצורים נכתבו, וכאשר הם הניחו את הסימנים של התנועות בטקסט של התנ"ך הם לא הניחו את התנועות הנכונות של שמו של אלוהים, אז האנשים נשארו בלי לדעת איך לבטא את הארבע אותיות, הארבעה עיצורים שיוצרים את שמו של אלוהים.

אם לא היה העובדה ששני סופרים נוצריים ישנים, קלמנס מאלכסנדריהותאודורטוס, רשמו את שמו של אלוהים באותיות יווניות, המבטא האמיתי של שמו של אלוהים ייפול בשכחנות.

לכן, אנחנו חייבים לבטא את שמו של יַהְוֶה.

ביואל ג':ה' כתוב: "וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יַהְוֶה יִמָּלֵט".

 

לכן, באמת חשוב מאוד שאנחנו קוראים בשם יַהְוֶה, כי אנחנו צריכים לקרוא בשם יַהְוֶה להיוושע.

גם מופיע בתנ"ך צורה מקוצר של שמו של אלוהים, אשר היא " יָהּ".

אלוהים רוצה שכל אחד קוראים אותו כמו אל, בכל שעה שיש להם כמה בעיה.

 

הרבה אנשים, כאשר יש להם כמה בעיה, צועקים: "ישוע!" או "הגברת שלנו!" אבל זה לא נכון, כי כך הם קוראים אלים אחרים, ואלוהים אמר לנו לא לקרוא אלים אחרים (שמות כ"ג:י"ג).

 

הכרחי שהאנשים, כאשר יש להם כמה בעיה, יצעקו: יַהְוֶה!, כי כך הם יהיו קוראים את האל האמיתי.

 

יברככם יַהְוֶה.

 

ז'ואו פאולו פרנאנדס פונטס (שם עברי: יוחנן בן יוסף).

 

מתפרסם ב-1.6.2008.

 

מעודכן ב-15.2.2016.

 

דף בית

 

בעיברית

 

EN FRAN«AIS††††††††††† EN ESPA—OL†††††††† IN ENGLISH††††††††††††††† EM PORTUGU S

 

Site Meter